הסוד מסתתר בסימונים (אז אל תצאו לדרך בלי להבין אותם)
אהלן חברים, בכתבה הקודמת דיברנו על נושאים שצריך לקחת בחשבון בתכנון טיול בדגש על בחירת האזור ואורך המסלול. כדי להמשיך ולדייק את הטיול ולמקסם בפועל ציפיותיכם, חשוב גם להכיר את סוגי השבילים השונים שאנו עומדים לשלב במסלול, לתכנון החוויה בהתאם לתוואי ואופי השטח ללא הפתעות שלעתים יכולות להיות פחות נעימות.
במפה השטח נגלה לעינינו בפרטים הקטנים ואתם ממש לא צריכים לנחש לקראת איזה סוגי שבילים אתם באים, אלא פשוט לראות איך הם מסומנים במפות, ממש כמו אינדקס של מה מחכה לכם מבחינת תוואי השטח. וזה יותר פשוט ממה שזה נראה.
בגדול, ישנם 2 סוגי שבילים עיקריים:
- שביל להולכי רגל/רוכבי אופניים – בד"כ צר מאוד ולא מתאים לנסיעה ברכבי SBS או טרקטורונים כגון טרקטורון ספורט או שטח.
- שביל לכלי רכב – בד"כ מתחלק למספר סוגי שבילים, וזה הזמן להכיר אותם ממש כאן:
- לפי האינדקס שבתמונה אפשר לראות שסימון שמכיל 2 קווים מקבילים, אחד מתחת לשני, הוא שביל שמתאים לנסיעת רכבי SBS או טרקטורונים ובקיצור רכב עם 4 גלגלים. סוג הקו, בין אם הוא מקווקו או קו ישר בולט – קובע את איכות השביל, או כמה קשוח הוא יהיה במעבר כלי רכב:
שביל כזה בד"כ מציין שביל נוח לנסיעה לכל כלי רכב, ובמקרה שלנו הוא גם מסמן שביל מהיר (גם אם יש בו בורות גשם שלא משמעותיים למהלך הנסיעה).
- אם שמתם לב, הקו התחתון בסימון הזה הוא מקווקו, בניגוד לסימון הקודם, כלומר איכות השביל היא ויכולת התנועה עליו היא ברמה נמוכה יותר. עדיין מדובר כאן על שביל נוח יחסית לנסיעה, אבל יכולות להיות בו אבנים או מדרגות קלות שאינן מייצרות מכשול קריטי למעבר.
- כאן אתם יכולים לראות שסימון 2 הקווים הוא מקווקו וקטוע, כלומר השביל מתאים רק לרכבי 4X4. בתנועה בשטח יש לצפות לשביל בקצב התקדמות לא מהיר.
- סימון כזה מתאר דרך משובשת, הסימון הוא גם מקווקו וגם בהיר, מה שאומר שזו דרך שיכול להיות שנתקשה למצוא אותה בשטח, או שהיא מוסתרת עם צמחיה, או שהדרך פשוט לא מובילה לשום מקום. מומלץ להימנע מבחירתה כחלק ממסלול הנסיעה המתוכנן אלא אם כן אלו שבילים שהם למעשה קטעי חיבור בין שבילים איכותיים יותר.
- הגענו לאקשן. כשאתם רואים במפה שיש סימון בצורת החיצים האדומים האלה, זה אומר שלאורך השביל יש הרבה חריצים עמוקים או מדרגות, והסימון האדום מציין את כיוון הנסיעה המומלץ. במקרה המסומן בתרשים מעלה, הכיוון הרצוי הוא משמאל לימין ולנו כבעלי רכבי שטח בעלי יכולות משופרות – זה אומר שהדרך יכולה להיות מעניינת ואקסטרימית יותר (לחובבי האתגרים כמובן).
לרכבי השטח מהמותגים המובילים בעופר אבניר>>>
חשוב גם לשים לב לסימון סוגי הכבישים במפה, כמו באינדקס הזה:
יש לזכור שלכלים שלנו אסור לנסוע על הכביש. כחלק מתכנון מסלול יוצא לעתים לנסוע לא מעט בדרך סלולה פנימית בשטח, בתוך יערות או בכביש אזורי (חום) שמחבר בין קטעי הטיול.
ביער קשת או יער יתיר לדוגמה, אפשר למצוא דרכים סלולות כמו בסימון הזה, מה שמודיע לנו בעצם שמהירות הנסיעה בהן היא גבוהה יחסית.
ועכשיו נפתור לכם אחת ולתמיד את החידה הנצחית של "מה לעזא.. אומרות שליכטות הצבע האלה על סלעים לאורך המסלול??"
אז ככה, חלק גדול מהשבילים (הולכי רגל/אופניים/שבילי כלי שטח) מסומנים בצבע ע"י רשות הטבע והגנים. חשוב לציין שאין בסימונים האלה משמעות מבחינת רמת הקושי (בניגוד לכאלה שאתם אולי מכירים ממסלולי גלישת סקי בחו"ל לצורך העניין).
החשיבות בסימוני השבילים האלה היא לעזור לנו להבין שאנחנו על "דרך המלך" ונמצאים על המסלול המתוכנן ושלא סטינו ממנו.
קחו לדוגמה את הסימון הזה:
בד"כ החלק הצבעוני תמיד יהיה בין 2 פסים לבנים.
באזור נחל נקרות למשל, תוך כדי נסיעה בנחל, ישנה יציאה לגדה, ואם היא לא הייתה מסומנת היה לנו מאוד קשה לזהות אותה ולדעת לאן להמשיך .
וכאן אתם יכולים לראות את סימון השבילים כפי שמופיע במפה ,מסלול אדום למשל:
עכשיו כשאתם כבר מומחים בסימוני שבילים, בואו נעלה ל- Level הבא:
הסימון הזה מסמל את שביל הגולן שאורכו 120 ק"מ, מהחרמון בצפון ועד עין תאופיק בדרום. כחול – מסמל את הכינרת, לבן – מסמל את החרמון, ירוק – מסמל את הגולן.
הסימון הזה מתאר את שביל סובב כינרת, מסלול הליכה באורך 65 ק"מ שמקיף את הכינרת כולה, כשחלקים רבים מהשביל מתאימים גם לרכיבת אופניים.
וזה שביל ישראל, קבלו אותו במלוא הדרו אורכו 1,000 ק"מ, מדן ועד אילת, כשאת חלקו אפשר לנסוע בכלי רכב שונים, וחלקיו האחרים מאפשרים מעבר רק להולכי רגל.
הצבע הכתום מסמל את הים האדום באילת, כחול מסמל את ים תיכון, ולבן את החרמון.
זה גם הסימון היחיד שמראה את הכיוון – צפון או דרום. אם תשימו לב לתמונה, החלק הכתום גבוה יותר מהשאר מה שאומר שהכיוון הוא דרום, והפוך, אם הלבן היה גבוה יותר, אז הסימון מציין לכיוון צפון.
שימו עין על האטרקציות
סיימנו להכיר את השבילים והסימונים שלהם על גבי המפה ובשטח על גבי סלעים (בעיקר), אבל מה עם אטרקציות שנרצה לראות בשטח ? אל דאגה, גם זה מסומן:
סימון שמציין תצפית נוף יפה ומומלצת לעצירה, בד"כ ממקום גבוה.
סימון של אתר פיקניק עם שולחנות, מומלץ לעצירת קפה/צהריים.
סימון העץ, בדר"כ נראה אותו באזור מדברי, ומומלץ לחפש אותו כי זה אומר שיש פה מקום מוצל ונוח לעצירה.
סימון המעיין – ה-סימון ב-הא הידיעה. כשאתם מטיילים בתקופת הקיץ, חפשו אותו תמיד.
כמו שאנחנו רואים, התמצאות בסימוני השבילים במפה ובתוך המסלול זו הדרך המדויקת והנכונה לתכנון הטיול שנרצה, כולל קצב ומרחק הנסיעה. אלו משדרגים כל מסלול עם עצירות כיפיות לתצפיות ואו למקורות מים קרירים שירעננו את הקיץ הישראלי הלוהט שלנו.
מקווים שתמשיכו לעקוב אחרינו לטיפים בשטח שישדרגו את הטיולים שלכם קדימה !
נתראה בפוסט הבא?